<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מנה לי בידך והלא אומר אין לך בידי ולא כלום והעידים מעידים אותו חמשים משביעין אתו אף על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מעדות עדים מקול וחומר.
<h2>דף ד.</h2>
מנה לי בידך והלא אומר אין לך בידי אלא חמשים והילך חייב ורב ששת אמא והילך פטור וכולן משבועת הסית לא מפטרין.
<h2>דף יז.</h2>
אמר ראבא בר בר חנה אמ' רבי יוחנן מנה לי בידך והלא אומר אין לך בידי ולא כלום והעידים מעידין אתו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן על אותו ממון והני מילי דכפריה בבית דין, כהא דשבתאי בריה דר' מריאנוס כתב אוסטלוון דמילאתא לכלתיה אירכסא לה כתובתה אתאי תבעתיה אמ' לה לא היו דברים מעולם, אתו שהדי אשהידו ביה דקמן כתב לה אמא אין מיכתב כתבית לה ופרעתה, אתא קמיה דרבי חייה אמ' לו הוחזקתה כפרן על אותו ממון. איתמר נמי אמ' רבי אבון אמ' ר' אילעא אמ' רבי יוחנן החייב לחבירו שבועה בבית דין הוא אומר נשבעתי והעידים אומרין לא נישבע הוחזק כפרן על אותה שבועה, מאי הוחזק כפרן דקא אמרינן או נימא דלא מקבלינן שהדותא מיניה, והא אמ' [לעיל ה', ע"ב] רב אידי בר אבון אמ' רב חיסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפיקדון פסול לעדות, אילא דאם מחיב שבועה מישתבע ההוא שכניגדו.
<h2>דף כא:</h2>
ייאוש שלא מדעת אביי אמ' לא האוי ייאוש וראבא אמ' האוי ייאוש.
<h2>דף כט.</h2>
ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. איתמר שומר אבידה ראבא אמ' כשומר חנם רב יוסף אמ' כשומר שכר, והילכתא כרב יוסף מידקא אמרינן [ב"מ פ"ב ע"א] אמ' שמואל האיי מאן דאוזפיה אלפא דזוזי לחבריה ואחית ליה קתא דמגלא עלאיהו אואד קתא דמגלא אואד אלפא דזוזי אבל תרתין קתאתא לא ורב נהמן אמ' אפילו תרתי קתאתא, וקא אמרינן [ב"מ כ"ט ע"א] נימא תהוי תיובתיה דרב יוסף בשומר אבידה, וקא מפרקינן דלא, שמע מינה הילכתא כרב יוסף דאי סלקא דעתא הילכתא כראבא למה לי הדורי אתיובתיה דרב יוסף, לסיעיה לראבה, אילא שמע מינה הילכתא כרב יוסף, והשתא דקימא לן כרב יוסף בשומר אבידה ליסטום מזוין גנב הוא מידקא מותיב ליה אביי לרב יוסף בהא שמעתא [ב"ק נ"ז ע"א] וקא מהדר ליה ליסטום מזוין גנב הוא, והיכא נמי דקא טעין דינפל עליה ליסטום מזוין מישתבע האיי שומר שכר ופטיר מלשלומי בגניבה.
<h2>דף לא.</h2>
אמ' רבי אלעזר כל השומרין שהחזירו שלא לדעת הבעלים חייבין חוץ משומר אבידה שריבתה בו התורה השבות הרבה, שנ' [דברים כ"ב] השב תשיבם לאחיך אפילו לגנתו ולחרבתו למקום שהיא משתמרת בו הרי זה פטור, שאם אתה אומר חייב כל מי שהוא מוצא אבידה אינו מחזירה לבעליה. מ'ת'. ותנן נמי [גיטין מ"ח, ע"ב] המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם.
<h2>דף לה.</h2>
ההוא גברא דאפקיד ליה כיפי לחבריה אמ' ליה לא ידענא היכא אתנחתינהו, אתא לקמיה דרב נהמן אמ' ליה כל לא ידענא היכא אתנחתינהו פשיעה היא זיל שלים ליה, לא הוה קא משלים אגביה רב נהמן לאפדניה מניה, לסוף אישתכחו כיפי ויקר אמ' רב נהמן הדרן כיפי למריהי והדרא אפדנא למרה לימא קא סבר רב נהמן שומא הדר, והילכתא שומא לעולם הדר.
<h2>דף לו:</h2>
אמר ראבא הילכתא שומר שמסר לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לנטירותיה, אילא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב דאמ' ליה את מהימנת לי בשבועה האיי לא מהימן לי בשבועה.
ושומר שמסר לשומר וניגנב או שאבד הראשון חיב, ואם יש עדים דנטרה שני אם אבדה ונאנסה השני אינו חיב.
<h2>דף לט.</h2>
אמ' רב חונא אין מורידין לא קטן לניכסי שבוי ולא קרוב לניכסי קטן ולא קרוב מיחמת קרוב לניכסי קטן ולא קטן לניכסי שבוי מישום דמפסיד, ולא קרוב לניכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב לניכסי קטן כיון דלא ידע קטן דנימחי אתי לאחזוקי בגויהו, ולא שנא באחי דאבא ולא שנא באחי דאימא ולא שנא בארעתא ולא שנא בבתי ולא שנא דאיכא איטרי ולא שנא דליכא איטרי לא מחתינן.
<h2>דף לט:</h2>
ההיא סבתי דהויא לה תלת בנאתא אישתבאי איהי וחדא ברתא הנך תרתי חדא מיניהי שכיב ושבק ינוקא, אמ' אביי היכי לעביד לאחתיה לינוקא דילמא לא שכיב סבתא ואין מורידין קטן בניכסי שבוי, לאחתה לברתה אחריתי דילמא שכיב סבתא ואין מורידין קרוב בניכסי קטן, אילא אמ' אביי פלגא לאחתה ואידך פלגא מחתינן ליה לינוקא ומוקמינן ליה אפטורפא, ראבא אמ' מיגו דמוקמינן אפטורפא בפלגא מוקמינן בכוליה, לסוף שמעו דשכיב סבתא אמ' אביי תלתא מחתינן ליה לאחתה ותלתא לינוקא ואידך תלתא מחתינן ליה לאחתה דנקא ואידך דנקא מחתינן ליה לינוקא ומוקמינן ליה אפטורפא, ראבא אמ' מיגו דמוקמינן בדקנא מוקמינן נמי באידך דנקא.
מארי בר איסק ואמרי לה אהנא בר איסק אתא ליה אחא מיבי הוזאי אמ' ליה לא ידענא לך, אתא לקמיה דרב חיסדא אמ' ליה שפיר קא אמרת דכת' [בראשית מ"ב] ויכר יוסף את אחיו והם לא היכרוהו, אמ' ליה זיל איתי שהדי דאחוה את אמ' ליה אלמא הוא ולא אתו לי שהדי, אמ' ליה זיל את איתי שהדי דלאו אחוך הוא אמ' דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה, אמ' ליה [הכי] דינא לך ולכל חברך אמ' ליה אי הכי כי מיתינא שהדי משקרי ואמרי לאו אחוך הוא, אמ' ליה תרתין לא עבדין אזל איתי שהדי ואמרו דאחוה ניהו, אמ' ליה זיל פלוג ליה אמ' ליה ההוא ניפלוג לי נמי בבוסתני ופרדיסי דשתל, אמר ליה שפיר קא אמרת דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדלים את הנכסים השביחו לאמצע וכין אמ' ראבא השביחו לאמצע וכין הילכתא, והני מלי בקטן שאין מורידין קרוב לניכסי קטן או נמי גדול וידע דאיתיה דנחיל גביה, אבל גדול ולא ידע דאיתיה דנחיל גביה שמין לו כעריס דאיתמר [לקמן ק"א ע"א] היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמ' רב שמין לו לאותו שנטעה וידו על (העליונה) [התחתונה], ושמואל אמ' אומדין כמה אדם רוצה לתין על שדה זו למטע, אמ' רב חיסדא ולא פליגי כאן בשדה העשויה למטע כן בשדה שאינה עשויה למטע.
<h2>דף מב.</h2>
והילכתא כספים אין להם שמירה אילא בקרקע וכמה אמ' רפרם מסיכרא טפח.
ההוא גברא דאפקידו גביה זוזי אמ' לא ידענא היכא אתנחתינהו אתא לקמיה דראבא אמ' ליה כל היכא דלא ידענא היכא אתנחתינהו פשיעותא היא זיל שלים ליה. ההוא גברא דאפקיד ליה זוזי לחבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו, אתא לקמיה דרב יוסף אמ' ליה אף על גב דלענין גנבי נטירותא היא כיון דלענין נורא פשיעותא היא הוה ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, וכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ההוא גברא דאשלימו ליה זוזי אזל אשלמינהו לאימיה אותיבתנהו בקושרתה ואיגניבו, אמ' ראבא היכי נידינוה דיאני להאיי דינא, נימר ליה לדידיה שלים אמ' כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, נימא לה לאמיה שלים דאמאי לא קברתינהו אמרה אנא לא אמ' לי דפיקדון הוא, נימא ליה לדידיה שלים דאמאי לא תימר לה אמא אי אמרי לה לא הוה מקבלא להו, אי נמי אמנא בדידן טפי מיזדהרא בהו, הולכך מישתבע איהו דהנהו הוא דאשלימי לה לאים ומישתבעא אימיה דאינהו נינהו דאיגניבו ופטירי.
<h2>דף מג.</h2>
השולח יד בפיקדון הילכתא כבית הלל דאמרי כשעת הוצאה ואמ' ראבא הלכה כבית הלל.
ואמ' ראבא האיי מן דיגזל חביתא דחמרא מיחבריה מיעיקרה בעידנא דגזלה הוה שויא זוזא לבסוף שויא לה ארבעא שתיה או תברה משלים ארבעה, מאי טעמא כיון דאי איתה הדרה בעינה למארה וההיא שעתא דקא שאתי לה או דקא תבר לה ההיא שעתא כמאן דקא גזיל לה ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה, ואי איתבר מימילה משלים זוזא מאי טעמא השתא לא עבד לה ולא מידי אמאי קא מחייב ליה מר אהייך שעתא דגזלה האייך שעתא דגזלה זוזא דהוה שויא, וגבי שוליח יד בפיקדון פלוגתא דבית שמי ובית הלל בית שמי סברין שוליח יד בפיקדון גזלן האוי וילקה בחסר וביתר כי הא דאמרינן, ובית הלל סברי כשעת הוצאתה הוא דמשלים ואף על גב דיקר לבסוף.
<h2>דף מו.</h2>
והיכא דקא באעי למיתן מתנה זוזי לחבריה וליתיה גביה למיתבינון ליה במשיכה לקנינהו ניהליה אגב ארעא וכל היכא דאיתיה קאני, ותנו רבנן מעשה באדם אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנים במתנה לאחירים ולא היו אצלו שיקבלו מתנה ובא ושאל לחכמים אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנים להם על גב קרקע, וצריך למיכתב שטר מתנה ומיכתב ביה קני הא ארעא וקני הלין מטלטלי אגב הא ארעא ואפילו זוזי מיקנו אגב ארעא, ולא בענן צבורין דקימא לן הילכתא קני ואגב בענן צבורין לא בענן. והיכא דלית ליה מקרקעי לאקנוינהו ליה על גב ארעא לזכינון ליה על ידי אחיר ולומר ליה זכי בהון בהני זוזי לפלוניא ועם דשקיל להון זכי בהון ולא צריך קנין, ואם מיסתפי מיניה דילמא אכיל להון ביני ביני ליתיבנהו ליה קמי שהדי ולומר להון דהני זוזי דפלניא אינון וקאנו מיניה.
<h2>דף מט.</h2>
והיכא דאפקידו ליה זוזי ודחיל דילמא מיגנבי או דמתאנסי ובאעי דלפטר לימא ליה הא ביתא קמך, כי הא דההוא דאתא לגבי חבריה אבהדי פניא דמעלי שבתא אמ' ליה אית לך שושמי לזבוני אמ' ליה לא, אמ' ליה אי האכי להוון הני זוזי גבך בפיקדון אמ' ליה הא ביתא קמך אותבינהו ואיגניבו, אתא לקמיה דראבא אמ' ליה הא ביתא קמך לא מיבעיא שומר שכר דלא הוית אילא אפלו שומר חנם נמי לא הוית.
<h2>דף נז:</h2>
מ'ת'. ואילו דברים שאין נישבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות, מנא הני מילי דתנו רבנן [שמות כ"ב] על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבידה אשר יאמר חזר וכלל, כלל פרט וכלל אין אתה דן אילא כעין הפרט מה פרט המפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטיל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמיטלטלין אין גופן ממון.
תנו רבנן כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה פרט וכל בהמה לשמור חזר וכלל כלל פרט וכלל אין אתה דן אילא כעין הפרט מה פרט המפורש דבר המיטלטיל וגופו ממון אף כל דבר המטלטיל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שהן מיטלטלין אין גופן ממון.
אל רעהו ולא שלהקדיש, ושלהקדיש שומר חנם לא מחיב שבועה, ורמינהי. מ'ת'. בני העיר ששילחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נישבעין לגיזברין ואם לאו נישבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן, נימצאו או שהחזירום הגנבים אילו ואילו שקלים ואין עולין להן לשנה הבאה, אמ' שמואל הכא בנושא שכר עסיקינן ומאי נישבעין ליטול שכרן, והא ניגנבו או שאבדו קא תאני ונושא שכר בגניבה ואבידה (לא) מחייב לשלומי נהי דשלומי לא משלים אגריה מיהא ליפסוד, אמ' ראבא ניגנבו בליסטום מזוין אבדו שטבעה ספינתו בים דמישתבע ופטיר.
<h2>דף עב.</h2>
מעשה דפרדיסא, דההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה לעשר שני כד אכליה תלת שני חזקה אמ' ליה אי מזבנתניה לי מוטב ואי לא כבישנא ליה לשטראי ואמנא לקוח הוא בידי, אזל אקנייה ניה ליה לבנו קטן והדר זבניה ניה ליה זביניה לא האוו זביני כמלוה בשטר דאמי וטריף או דלמא כמלוה על פה דאמי ולא טריף.
<h2>דף פ:</h2>
ומאן דיהיב מאנא לחבריה באגרא וגמרה לעיבידתיה ותפיס ליה עילוי אגריה הוה ליה כשומר שכר ואי מיגניב או אויד מיחייב לשלומי, ואי אמ' ליה שקול מאניך והדר איתי לי אגראי לא מיחייב לשלומי.
<h2>דף פב.</h2>
ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. איתמר שומר אבידה ראבא אמ' כשומר חנם רב יוסף אמ' כשומר שכר, והילכתא כרב יוסף מידקא אמרינן [ב"מ פ"ב ע"א] אמ' שמואל האיי מאן דאוזפיה אלפא דזוזי לחבריה ואחית ליה קתא דמגלא עלאיהו אואד קתא דמגלא אואד אלפא דזוזי אבל תרתין קתאתא לא ורב נהמן אמ' אפילו תרתי קתאתא, וקא אמרינן [ב"מ כ"ט ע"א] נימא תהוי תיובתיה דרב יוסף בשומר אבידה, וקא מפרקינן דלא, שמע מינה הילכתא כרב יוסף דאי סלקא דעתא הילכתא כראבא למה לי הדורי אתיובתיה דרב יוסף, לסיעיה לראבה, אילא שמע מינה הילכתא כרב יוסף, והשתא דקימא לן כרב יוסף בשומר אבידה ליסטום מזוין גנב הוא מידקא מותיב ליה אביי לרב יוסף בהא שמעתא [ב"ק נ"ז ע"א] וקא מהדר ליה ליסטום מזוין גנב הוא, והיכא נמי דקא טעין דינפל עליה ליסטום מזוין מישתבע האיי שומר שכר ופטיר מלשלומי בגניבה.
<h2>דף פג.</h2>
ואין רואה, איסי בן יהודה אומ' אין רואה שבועת ייי תהיה בין שניהם היש רואה יביא ראיה ויפטר.
ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא לחבריה ברסתקא דמהוזא איתבר בזיזי דמהוזא, אתא לקמיה דראבא אמ' ליה ברסתקי דמהוזא שכיחי רבים זיל איתי שהדי דלא שנית ביה ופטירת, אמ' ליה רב יוסף בריה כמאן כאיסי אמ' ליה אין וסבירא לן כותיה. ההוא גברא דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא באגרא אתא אמ' ליה זבני לך ארבע מאה דני חמרא ותקוף, אתא לקמיה דראבא אמר ליה ארבע מאה דני חמרא כתקפין אית להון קאלא זיל איתי ליה שהדי דכי זבינתהו חמרא הוו ופטירת, אמ' ליה רב יוסף בריה כמאן כאיסי אמ' ליה אין וסבירא לן כותיה. אתקין רבי חייא בר יוסף בסיכרא הנו דדרו באגרא ואיתקול ותברוה לרקודא לישלמו פלגא, מאי טעמא דרקודא נפיש מלמדרייה חד וזוטר מילמידרייה תרי, דאמי לאונס ולא דאמי לאונס דאמי לאונס דמן דלא מחיל טובא לא מצי למידירייה, ולא דאמי לאונס דמאן דברי מצי דארי ליה ואי מתקיל פושע הוא והולכך משלים פלגא.
<h2>דף צד.</h2>
והילכתא מתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה ומתנה השואל להיות פטור מלשלם ונושא שכר והשוכר להיות פטורין מלהישבע ומילשלם, איביי להו לענין חיובא מאי, תא שמע דתניא מתנה שומר חנם להיות חייב כשואל מאי לאו בדברים אמ' שמואל בשקנו מידו, ורבי יוחנן אמ' אפילו תימא בשלא קנו מידו בההוא הנאה דקא מהימן ליה אממוניה גמר ומשעביד נפשיה והילכתא כר' יוחנן.
<h2>דף צד:</h2>
מ'ת'. ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר, שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלים את הכל נושא שכר והשוכר נישבעין על השבר ועל השבויה ועל המיתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה, שומר חנם דכתי' [שמות כ"ב] כי יתן איש אל רעהו כסף וג' שומר שכר דכתי' [שם] כי יתן איש אל רעהו חמור וג' שואל דכתי' [שם] כי ישאל איש מעם רעהו ונשבר וג', ותנו רבנן פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שנייה בשומר שכר שלישית בשואל בשלאמא שלישית בשואל בהדיא כתי' ביה כי ישאל איש מעים רעהו אילא ראשונה בשומר חנם ושנייה בשומר שכר אימא איפכה, מיסתברא שנייה בשומר שכר שהרי חייב בו גניבה ואבדה אדראבא ראשונה בשומר שכר שכין משלים תשלומי כפיל בטועין טענת גנב אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיף מכפיל בשבועה, תידע דהא שואל כל הנאה שלו ואפילו האכי לא משלים אילא קרנא.
מ'ת'. נושא שכר והשוכר נישבעין על השבר ועל השבויה ועל המיתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. נושא שכר מנא לן דכתי' [שמות כ"ב] כי יתן איש אל רעהו חמור וג' ואם גנוב יגנב מעמו וג', אבדה מנא לן דתניא ואם גנב אין לי אילא גניבה אבדה מניין תל' לו' יגנב, הניחא למאן דאמ' לא אמרינן דברה תורה לשון בני אדם אילא למאן דאמ' אמרינן דברה תורה לשון בני אדם מנא לן, אמרי במערבא קול וחומר ומה גניבה שקרובה לאונס חיב אבדה שקרובה לפשיעה לא כל שכין. שוכר מנא לן דתניא [צ"ג ע"א] שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר, והילכתא כר' יהודה וסתם לן תנא כר' יהודה דתנן [פ', ע"ב] כל האומנין שומרי שכר, וכי מחיב שומר שכר היכא דלית ליה ראיה אבל איכא עידים דנטרה שפיר פטור משבועה, דתניא [פ"ג ע"א] איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ייי תהיה בין שניהם היש רואה יביא ראיה ויפטר.
ואם גנב יגנב לא סאגי ליה בשבועה אילא משלים, ותניא ואם גנב אין לי אילא גניבה אבידה מניין תלמ' לומ' יגנב, ואם טעין ואמ' האיי גנב ליסטום מזוין הוה מישתבע ופטיר, אמאי, גניבה דומיא דהנך מה הנך אונסא דשכיח מסיק איניש אדעתיה ומשעביד נפשיה לאפוקי ליסטום מזוין דלאו אונסא דשכיח היא.
ושבויה בשואל מנא לן דתניא רבי נתן אומר או מת או נשבה לרבות את השבוי.
<h2>דף צה.</h2>
וגניבה ואבדה בשואל מנא לן מדתניא ונשבר (את) [או] מת אין לי אילא שבירה ומיתה גניבה ואבדה מניין, אמרת קול וחומר ומה שומר שכר שפטר בו שבירה ומיתה חייב בו גנבה ואבדה שואל שחייב בו שבירה ומתה אינו דין שחייב בו גניבה ואבידה.
<h2>דף צה:</h2>
וכי מיחיב שואל בשאין בעליו עמו אבל בעליו עמו פטור דאמ' קרא [שמות כ"ב] אם בעליו עמו לא ישלם, ואפילו אגריה למארה דבהמה למלאכה אחרת כיון דבעידן שאלה הוה מארה אגיר ליה פטור שואל מנזקיה, דתנו רבנן ממשמע שנ' [שם] בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם הא כאיצד כיון שיצתה מירשות המשאיל אפילו שעה אחת בבעלים ומיתה פטור, ועוד תניא מימשמע שנ' אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שבעליו אין עמו שלם ישלם הא כיצד היה בשעת שאלה אינו צריך להיות בשעת שבירה ומיתה היה בשעת שבירה ומתה צריך להיות בשעת שאלה.
<h2>דף צו.</h2>
אמ' ליה רב עיליש לראבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו, תיבעי למאן דאמר שלוחו שלאדם כמותו הני מילי בכל התורה כולה אבל עבד לא, או דלמא אפילו למאן דאמר אין שלוחו שלאדם כמותו יד עבד כיד רבו דאמי, ומיסתברא יד עבד כיד רבו דאמי.
<h2>דף צו:</h2>
ההוא דשאיל נרגא מיחבריה איתבר אתא לקמיה דראבא אמ' ליה זיל איתי שהדי דלא שנית ביה ופטירת דלאו לאותוביה בכילתא שאילתיה. ההוא דשאיל דולא מיחבריה איפחית אתא לקמיה דרב פפא אמ' ליה זיל איתי שהדי דלא שנית ביה ופטירת דלאו לאתנחיה בכילתא שאילתיה. ואי ליכא שהדי היכי משלים ליה תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מיחבריה איתבר אתא לקמיה דרב אמ' ליה זיל שלים ליה נרגא מעליא, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי אישתיק, והילכתא כדרב כהנא ורב אסי דמהדר ליה תיברא ושימין ליה כמה הוה שוי מיעיקרה וממלי ליה דמי דמאניה.
<h2>דף צז.</h2>
אמ' ראבא האיי מן דשאיל מידי מיחבריה ובאעי דליפטר נימא ליה אשקיאן מיא בהדי דאתית דהויא שאלה בבעלים ואי חכים אידך לימא ליה משוך ברישא והדר משקינא לך. ואמ' ראבא מקרי דרדקי טבאחא ואומנא וספר מאתא כולהו בעידן עיבידתיהו כשאלה בבעלים נינהו.
<h2>דף צח:</h2>
השואל את הפרה ושילחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו שלשואל ומיתה חיב, או שאמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך, או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושילחה ומיתה חיב וכין בשעה שמחזירה, ואפילו נאנסה חיב לבר ממיתה מיחמת מלאכה בידלא שני בה כלל דלא משלים.
<h2>דף קא:</h2>
השוכיר בית מיחבירו אי משכיר קא באעי לאפוקי לשוכר דקא מיתבעי ליה ביתא נודעיה שלשים יום מיקמי דליפקיה, ואי שוכר קא באעי למיפק נודעיה שלשים יום מיקמי דליפוק, והני מילי בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו, ואם נכנס יום אחד מימות הגשמים בהני שלשים יום דאודעיה אינו יכול להוציאו עד הפסח וימות הגשמים דקא אמרינן מן החג ועד הפסח, והני מילי דקא באעי משכיר לאגוריה לאחריני אבל ודאי נפל ליה ביתיה וקא באעי למיתב ביה הוא, מפיק ליה אפילו בימות הגשמים ואף על גב דלא אודעיה שלשים יום דאמ' ליה לא עדיפת מינאי, ואי כלליה לבריה חזינן אי הוה איפשר לאודועיה אמ' ליה איתבעי לך לאודוען ואי לא אמ' ליה לא עדיפת מינאי, ואי זבניה אי נמי יהביה במתנה לאיניש אחרינא הני אינשי נמי לא מצו לאפוקיה לשוכר דילמא כהאיי שיעורא דאמרינן במשכיר דיכיל למימר להו לא עדיפיתו מיגברא דאתיתו מיניה.
תנו רבנן המשכיר בית לחבירו משכיר חיב להעמיד לו דלתות וליפתוח לו חלונות לחזק לו תקרא ולסמוך לו קורה, שוכר חיב לעשות לו סולם ולעשות לו מעקה ולהטיח את גגו, בעו מיניה מירב ששת מזוזה על מי, האמ' רב משרשיה מזוזה חובת הדר היא, אילא מקום מזוזה על מי אמ' להו רב ששת תניתוה כל דבר שאינו מעשה אומן השוכיר עושיהו, הכא נמי איפשר דעביד לה בגובתא דקניא מקום מזוזה בדוכתא דעבדי ליה מלבנא דקורקסא.
<h2>דף קב.</h2>
תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכיר להביא מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ובגוי נוטיל בידו ויוצא, ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו, מעשה לסתור אמ' רב ששת ארישה.
<h2>דף קד:</h2>
היכא דשקל זוזי בעיסקא מיחבריה ומית או נמי שקל מיניה זוזי למעבד בהון זיבנא ואיתיה לזיבנא בעיניה ומית וידיע דהאיי זיבנא בהנך זוזי שקיל, אף על גב דנפלו להון ניכסי קמי יתמי הדר עיסקא למריה ואתי מאריה שקיל ליה, דאמר רב אידי בר אבון ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו, ראבא אמ' להאכי קארו ליה עיסקא דאם מת לא יעשה מיטלטלין אצל בניו, והילכתא כראבא, ודאי ליתיה לעיסקא בעיניה אישתני ליה מיעיסקא לעיסקא נישבע וגובה מחצה מימטלטלי, דאמ' ראבא הילכתא שטר כיס היוצא על היתומים נישבע וגובה מחצה ואפילו מימטלטלי, דאי סלקא דעתא מימקרקעי קא אמ' ראבא עד כאן לא שמעינן דבעל חוב גאבי ממקרקעי אילא ראבא הם טעמוהי סבירא ליה דלא יעשה מיטלטלין אצל בניו.
ואמ' ראבא חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלווה, חד עיסקא ותרין שטרי פסידא דמלוה היכי דאמי, כגון דיהב ליה אלפא דזוזי בעיסקא וכתב עליה תרין שטרי כל חד בחמש מאה ואזל וזבן בחמיש מאה חיטי ובחמיש מאה שערי, חיטי עבדן רואחא מאתן זוזי שערי עבדן זיאנא מאתן זוזי פסידא דמלוה הוא, דאילו חד שטרא הוה אתי רואחא קאים במקום זיאנא השתא אמר ליה לווה הלין תרין עיסקי נינהו איכול פלגא ברואחא ודרי תרי תלתי בזיאנא, דהכין אמור רבנן אי פלגא באגר דרי תרי תלתי בהפסיד אישתכח דבאעי למיכל מאה זוזי מרואחא דחיטי ומידרא מאה ותלתיין ותלתא ותלתא מזיאנא דשערי.
<h2>דף קה.</h2>
תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלווה כגון דיהב ליה אלפא דזוזי בעיסקא בתרין זימני וכתב בהון חד שטרא, חד עסקא דחמש מאה רווח מאתן וחד עיסקא דחמיש מאה עבד זיאנא מתן פסידא דלווה, דאמ' ליה מלוה חד עיסקא הוא דהא בחד שטרא כתיב ואתי רואחא קאים במקום זיאנא.
אמ' ראבא האיי מאן דקביל עיסקא מיחבריה ופסוד ולא אודעיה ואזל טרח מלייה לא מצי אמר ליה נכי לי פסידא דמיעיקרה דאמ' ליה להאכי טרחת ומליתיה כהיכי דלא נקריוך מפסיד עיסקי, ואמ' ראבא הנהו ביתרי דקבילו עיסקא ורווח ואמ' ליה חד לחבריה תא ניזבין וניפלוג ואמ' ליה אידך נירוח טפי דינא הוא דמעכיב, ואי אמר ליה הבא לי פלגא רואחא מצי אמ' ליה רואחא לקרנא משעבד, ואי אמר ליה הבא לי פלגא רואחא ופלגא קרנא מצי אמר ליה כוליה עיסקא להדדי משעבד, ואי אמ' ליה הבא לי פלגא רואחא ופלגא קרנא ואידך פלגא דידך אי מאטי לך זיאנא דרינא בהדך מצי אמר ליה מזאלא דביתרי גרים.
<h2>דף קח.</h2>
אמ' רב יהודה האיי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא האוי סלוקי לא מסלקינן ליה, ורב נהמן אמ' מסלקינן ליה ואי משום דינא דבר מיצרא לא מסלקינן ליה, נהרדעי אמרי אפילו מישום דינא דבר מיצרא מסלקינן ליה משום שנ' [דברים ו'] ועשית הישר והטוב בעיני ייי, אמ' ליה איזיל איזבון ואמר ליה זיל זבון צריך למיקנא מיניה אי לא, ראבינא אמ' לא צריך למיקנא מניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה, והילכתא צריך למיקנא מניה והילכתא השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה יקר וזל ברשותיה. זבן במאה ושויא מאתי חזנן אי לכולי עלמא קא מוזיל ומזבין יהיב ליה מאה, ואי לא יהיב ליה מאתי. זבן במאתי ושויא מאה סבור מינה מצי אמ' ליה לתקוני שדרתך ולא לעותי, אמ' ליה מר קשישא בריה דרב חיסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי מישמא דרב נהמן אין אונאה לקרקעות. זבן גריוא דארעא במיצעי נכסי חזנן או עדית היא או זיבורית היא זביניה זביני ואי לא איערומי קא מיערם.
<h2>דף קח:</h2>
מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא אמ' אמימר ואי כתיב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מיצרא. מכר כל נכסיו לאחיר לית בה משום דינא דבר מיצרא, לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מיצרא. זבן מיגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא, זבן מגוי אמ' ליה אריא אבריחי לך ממצרך זבין לגוי גוי לאו בר ועשית הישר והטוב, שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה, ואמ' רב אשי האיי ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמיצרא דישראל חבריה משמתינן ליה, מאי טעמא אינימא משום דינא דבר מיצרא [והאמר מר זבין מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא], אילא משום דאמ' ליה אריא ארבעת לי אמיצראי שמותי משמתינן ליה עד דמקביל עליה כל אונסא דאתי מיחימתיה. משכנתא לית בה מישום דינא דבר מיצרא אמ' רב אשי אמרו לי סאבי דמאתא מחסייה מאי משכנתא דשכינא גביה, למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה מישום דינא דבר מיצרא, לאכרגא למזוני ולקבורה לית בה מישום דינא דבר מיצרא דאמרי נהרדעי לאכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא, לאשה ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מיצרא.
שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין, שכין ותלמיד חכמים תלמיד חכמים קודם, קרוב ותלמיד חכמים תלמיד חכמים קודם, איביי להו שכין וקרוב מאי תא שמע טוב שכן קרוב מאח רחוק, זוזי טאבי וזוזי תקולי לית בה מישום דינא דבר מיצרא, הני צירי והני שרו לית בה מישום דינא דבר מיצרא, אמא(י) איזי איטרח ואיתי זוזי לא נטרינן ליה, איזי איתי חזנן אי איניש דאמיד הוא דאזיל ומיתי נטרינן ליה ואי לא לא נטרינן ליה. ארעא דחד ובתי דחד מארי ארעא מעכיב אמרי בתי מארי בתי לא מעכיב אמרי ארעא, ארעא דחד ודקלי דחד מארי ארעא מעכיב אמרי דקלי מארי דקלי לא מעכיב אמרי ארעא, ארעא לזרעא וארעא לבתי ישוב עדיף לית בה משום דינא דבר מיצרא, אפסיק משוניתא או רכבא דדיקלי חזנן אם יכול להכניס אפילו תלם אחד [אית בה מישום דינא דבר מיצרא ואי לא] אין בה משום דינא דבר מיצרא. הני ארבעא בני מיצרני דקדים חד מיניהו זבן זביניה זביני אתו כולהו בהדי הדדי פלגין לה קרנזול.
<h2>דף קי.</h2>
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלוש לווה אומר שתים מאי נאמן, רב יהודה אמ' קרקע בחזקת בעליה רב כהנא אמ' פירות בחזקת אוכליהן, והילכתא כותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אכליהן, והא קימא לן דרב נהמן דאמ' קרקע בחזקת בעליה, התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בדינא תרין זמני לא מטרחינן. מלוה אומר חמש ולווה אומר שלוש אמרו ליה הבא שטריך אמ' להו אירכס ליה, אמ' רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמ' לקוחה בידי, אמ' ליה רב סניא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא שטרא כיון דלגביאנא קאים מיזהר זהיר ביה ומיכבש הוא דכבשיה סבר איכלה תרתי שני יתיראתא, אמ' ליה ראבינא לרב אשי אילא מעתה הני משכנאתא דסורא דכתבי בהי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמ' ליה לקוחה בידי הכי נמי דמהימן, אמ' ליה הא תקינו רבנן דיהיב טסקא וכארי כריא. ארעא דלא אית לה לא טסקא ולא כיריא מאי אמ' ליה איבעי ליה למחויי ואי לא מחי הוא אפסיד נפשיה.
אריס אומר למחצה ירדתי בעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן, רב יהודה אמ' בעל הבית נאמר רב (יהודה) [נהמן] אמ' הכל כמנהג המדינה, סבור מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל ארישא פלגא והא באתרא דשקיל ארישא תלתא, אמ' להו רב מרי ברה דבת שמואל הכי אמ' אביי אפילו באתרא דשקיל שתאלא פלגא פליג רב יהודה דאי בעי אמ' שכירי ולקיטי הוא.
יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומ' אביכם השביח סבר רבי חגא למימר על בעל חוב להביא ראיה מאי טעמא ארעא בחזקת יתמי קימא ובעל חוב ניתי ראיה ונישקול, אמ' ליה ההוא סבא הכי אמ' רבי יוחנן על היתומים להביא ראיה, מאי טעמא ארעא כיון דלגביאנא קימא כמאן דגביא דאמי ויתמי ניתו ראיה ונישקלו. איתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר רבי חנניה למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו, מידרב נהמן דאמ' רב נהמן אמ' ראבא בר אבוה שלשה שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים ואילו הן בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים ובעל חוב ללקוחות. בעל חוב ללקוחות כגון דשויה ניה ליה הפתוקי דאמ' ליה לא יהא לך פירעון אילא מיזו.
איתמר יתומים אומרים אנו השבחנו בעל חוב אומר אביכם השביח על היתומים להביא ראיה, מאי טעמא כיון דלגוביאנא קימא כמאן דגביא דמיא ויתמי ניתו ראיה ונישקלו, ואי איתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו מסלקינן להו בדמי שימינן לישבחא כמא שאוי ומסלקינן להון בזוזי, דאמר רב נהמן שלשה שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמין ואילו הן, בכור לפשוט דהיכא דאשבח פשוט לאחר מיתת אביו שיים ליה בכור לשבחיה ומסליק ליה בזוזי, ובעל חוב ליתומים הא דאמרנן, ובעל חוב ללקוחות דהיכא דאשבחו לקוחות אתי בעל חוב טריף ושיים להון ומסליק להון בזוזי.
<h2>דף קטז:</h2>
מ'ת'. הבית והעלייה שלשנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר רואין אילו אבנים ראויות להישתבר, היה אחד מהן מכיר מיקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון.
מ'ת'. הבית והעלייה שלשנים נפחתה עלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל עלייה יורד ודר למטה עד שיעשה את העלייה, רבי יוסי אומר התחתון נותן תקרה והעליון את המעזיבה.
<h2>דף קיז.</h2>
הנהו ביתרי דהוה דירי חד עילאי וחד תתאי מאשי מיא עליון אזלי מזקי ליה לתחתון מי מתקין, רבי חייה בר אבא אמ' עליון מתקין רבי אלעא אמ' רבי חייה בר יוסף תחתון מתקין.
מ'ת'. הבית והעלייה שלשנים שנפלו ואמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות ואינו רוצה הרי בעל עלייה בונה את הבית ויושיב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו, רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך שלחבירו צריך להעלות לו שכר, אילא בעל עלייה בונה את הבית והעלייה ומקרה את העלייה ויושיב בבית עד שיתן לו יציאותיו.
<h2>דף קיז:</h2>
אמ' רב אהא בר אדה מישמא דעולא תחתון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו בכבוסים שומעין לו בלבינים אין שומעין לו, בא לסכך בארזים שומעין לו בשוקמים אין שומעין לו, לרבות בחלונות אין שומעין לו למעט שומעין לו להגביה ולמעט אין שומעין לו, עליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו בלבינים שומעין לו בכבוסים אין שומעין לו, בא לסכך בשוקמים שומעין לו בארזים אין שומעין לו, לרבות בחלונות שומעין לו למעט אין שומעין לו להגביה אין שומעין לו למעט שומעין לו, אין לו לא לזה ולא לזה מאי תאנה אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום, תניא רבי נתן אומר התחתון נוטיל שני חולקין והעליון נוטל שליש אחירים אומרים התחתון נוטל שלשה והעליון נוטל רביע, אמ' ראבא רבי נתן דיאנא הוא ונחית לעומקא דדינא קא סבר כמה מפסדא עלייה בבית תלתא הולכך אית ליה תלתא.
<h2>דף קיח:</h2>
תנו רבנן החצב שמסר לסתת הסתת חייב הסתת שמסר לחמר החמר חייב, החמר שמסר לכתף הכתף חייב הכתף שמסר לבנאי הבנאי חייב, הבנאי שמסר לאדריכל אדריכל חייב העלום על גבי דמוס ונפלו כולם חייבין, והתניא אחרון חייב וכולם פטורים לא קשיא כן בשכירות כן בקבלנות.
